רופאים וחוקרי משטרה נתקלים בשאלות קשות בכל הקשור לפציעות ילדים – מתי מדובר בתאונה רגילה ומתי אפשר לומר שהילד חווה התעללות? נראה שלא תמיד יש לרפואה תשובות חד משמעיות ויכולת לקבוע מה קרה באמת. רופאים אף מספרים כי לא רבים מעמיתיהם אוהבים לבדוק את הנושא לעומק, מכיוון שפציעות בקרב ילדים עלולות להיות בלתי נעימות וקשות לטיפול ולצפייה. ד"ר מארי קלייד פירס מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, החליטה להתמחות בתחום זה, על מנת לאפשר בדיקות יסודיות וקבלת ממצאים חד משמעיים שיקבעו האם ילד עבר תאונה או סבל מהתעללות פיזית. על מנת לקבוע מה גרם לפציעה, יש צורך במידע בלתי נעים, כמו למשל, כמה כוח נדרש על מנת לסדוק גולגולת של תינוק או לשבור עצם בידו של ילד. ד"ר פירס הקימה לשם כך מעבדה מיוחדת, שבודקת חבלות בקרב תינוקות וילדים, על מנת לגלות מקרי התעללות. במעבדה חקרו ובדקו פציעות נפוצות בקרב ילדים, סוגי נפילות ודימומים שונים. באמצעות המידע שנאסף, החוקרים במעבדה בנו גרפים שיכולים לחזות ולנתח פגיעות ראש בקרב ילדים. כ-2.8 מיליון ילדים מגיעים לבתי החולים בארה"ב מדי שנה עם פציעות שקשורות לנפילות. במהלך שנת 2017, כ-3.5 מיליון ילדים דווחו לשירותי הרווחה בארה"ב בגין חשד להתעללות, וב-670 אלף מקרים נמצא כי אכן היתה התעללות. 1,720 מהילדים האלה נפטרו. יותר מ-70% מהנפטרים היו מתחת לגיל 3. מטרת המדענים היתה ברורה: להשתמש באמצעים פורנזיים על מנת לקבוע האם מדובר בפציעה שמקורה בתאונה, או בהתעללות. אחת הבעיות המרכזיות באבחנות כאלה, הוא המחסור במידע לגבי סף הפציעה בקרב ילדים. מומחים לביומכניקה מסבירים כי המידע הקיים מתמקד בעיקר במבוגרים. לאחר מספר שנים של צבירת נתונים מכ-3,000 מקרים של נפילות ופציעות בקרב ילדים, הצליחו החוקרים לפתח מודל המסוגל לחזות פציעות ראש בעת נפילות. במהלך המחקר, בדקו המדענים את הדינמיקה של הנפילה (למשל, איזה חלק גוף פגע ראשון בקרקע, מה היתה זווית הנפילה ועוד). בפציעות ראש, בדקו החוקרים איזה חלק של הראש נפגע. הנתונים הפורנזיים שנצברו הראו כי בכ-40% מהמקרים, הפנים היו החלק שנפגע. הממצא החשוב ביותר שנתגלה היה, כי מתוך למעלה מ-3,000 נפילות, אף ילד לא נפגע בצורה בינונית או קשה. רוב הנפילות היו מגובה לא רב, מה שהביא להבנה שנפילות קצרות טווח בקרב ילדים לרוב לא גורמות לפציעות קשות במיוחד. החוקרים מפתחים כעת מודלים תלת מימדיים המדמים נפילות של ילדים, ויכולים לסייע בניתוח חבורות ופצעים. החוקרים מסבירים כי חבורות הן אחד הסימנים המוקדמים החשובים באיתור מקרי התעללות, ולרוב יש נטייה להתעלם מחבורות בקרב ילדים, במיוחד אם הילד סובל גם משבר באותו זמן. כך למשל, מסבירה ד"ר פירס, אם ילד מגיע לבית החולים עם שבר ביד וחבורה באוזן, הרופאים יתעלמו מהחבורה, למרות שהיא בהחלט יכולה להצביע על התעללות בילד. אם הילד הוכה בפניו או בראשו ועף מעוצמת המכה (וכך שבר את ידו), תהיה לו חבורה באוזן, בעוד שנפילה רגילה כתוצאה ממעידה, לא תגרום לחבלה כזו. הרופאים נוטים להתעלם מחבורות מכיוון שהן "לא מעניינות" ולרוב אין דרך לטפל בהן, מסבירה ד"ר פרייס.