מעמודי התווך של המדע הפורנזי – האישה שייסדה כמעט לבדה את הרפואה המשפטית בארה”ב

פרנסס גלסנר לי היתה בתו של אחד האנשים העשירים בשיקגו במאה ה-19 וה-20. היא נולדה ב-1878, למדה באמצעות שיעורים פרטיים בביתה, התחתנה בגיל צעיר והתמחתה בתחום פורנזי ייחודי – שחזור זירות פשע באמצעות מיניאטורות.

כיום, גלסנר לי מוכרת כאישה שכמעט לבדה ייסדה את הרפואה המשפטית בארה”ב. ספר חדש, שנקרא “18 מיתות קטנות” (Eighteen Tiny Deaths), סוקר את ההיסטוריה הפרטית של פרנסס גלסנר לי, וגם את השנים הראשונות של המדע הפורנזי הממוסד בארה”ב.

כבר בגיל צעיר, הראתה גלסנר לי עניין ברפואה. היא התלוותה לרופאים בביקורי בית ואף סייעה להם במשימות קטנות. כאשר נישואיה הסתיימו בגירושין, היא חיפשה דרך להביע את האנרגיות היצירתיות והאינטלקטואליות שלה. אבל, יעברו שנים רבות עד שתמצא את הייעוד שלה.

בגיל 51, עברה פרנסס ניתוח שאילץ אותה להחלים תקופה ארוכה בבית. בזמן זה, היא גילתה ידיד חדש – חוקר מקרי מוות מבוסטון, שייעץ והעיד במקרי פשע רבים בניו אינגלנד. החוקר, ג’ורג’ בורג’ס מגראת’, עבד בתקופה בה לרוב המדינות בארה”ב בכלל לא היה חוקר מקרי מוות, והמדע הפורנזי היה בחיתוליו. מקרי המוות נחקרו על ידי המשטרה, אולם ללא אנשי מקצוע בתחום הפתולוגיה, מקרי פשע רבים פשוט לא זכו לתשומת לב. נתיחות שלאחר המוות כמעט ולא בוצעו בכלל, ורוב אנשי אכיפת החוק חשבו שהן לא נחוצות ואף מגעילות.

המפגש בין פרנסס גלסנר לי ומגראת’ הביא לכך שגלסנר לי החלה ללמוד אנטומיה ורפואה, ואף צברה כמות גדולה של ספרים נדירים וחיוניים בתחום. במטרה לסייע למגראת’ לחשוף את האשמים ולייצג את הקורבנות במקרי הפשע, היא ניגשה לנשיא אוניברסיטת הרווארד ב-1931 והציעה לו לממן פרופסורה של רפואה משפטית, בהובלת מגראת’. הסכום היה מרשים במונחי שנות השלושים – רבע מיליון דולר למחלקה משפטית, שתכשיר פתולוגיים במדע פורנזי. גלסנר לי הציעה, הלכה למעשה, ליצור תחום חדש לגמרי ברפואה.

בשנות הארבעים, גלסנר לי תיכננה ואירחה, על חשבונה, סמינרים שנתיים בהרווארד לאנשי משטרה, שבהם למדו טכניקות פורנזיות. היא המציאה ובנתה כלי לימודי ייחודי – מודלים מיניאטוריים של זירות פשע. הרעיון היה להציג את הזירה כפי שהיא נראית בעיני העדים, על כל המורכבויות והסתירות שבה. המודלים היו כל כך איכותיים ויפים ויזואלית, עד שבחלק מהמקרים החלו להתייחס אליהם כאמנות.

למרות תרומתה העצומה, גלסנר לי העדיפה להישאר מאחורי הקלעים ובעיקר לממן את התקדמות התחום הפורנזי בארה”ב. בטקסט שכתבה לפני מותה, אמרה: “חיי היו מאבק ארוך וקשה נגד קנאה, קטנוניות, טיפשות וחוסר רצון עיקש ללמוד. לשם כך הייתי צריכה התלהבות, סבלנות, אומץ וטקט בכמויות גדולות… אלה היו חיים בודדים ודי מפחידים, והונחתי בקטגוריית ‘האישה העשירה שאין לה מה לעשות'”.

ההיסטוריה כמעט ושכחה את פרננס גלסנר לי, אולם הספר החדש, המספר את סיפורה, עושה עמה צדק ומציג זווית ייחודית אודות המדע הפורנזי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט