מדע פורנזי במעמקים: כיצד משתמשים בפורנזיקה כדי להגן על שונית האלמוגים

מדע פורנזי שונית אלמוגים

מתחת למים אין איש רואה, אין איש שומע, מלבד הדגים והאלמוגים. אבל גם במעמקים מתרחשים פשעים, וגם בתוך הים יש צורך במדע הפורנזי כדי לגלות ולהרשיע עבריינים.

הוואי, מדינה של איים וחופים, שוניות והרבה טבע כחול, מתגאה ביחידת פורנזיקה ייחודית – כזו החוקרת עבירות של איכות סביבה וחקלאות ימית, המבוצעות בים. עוד לפני הקמתה, התמודדו הרשויות בהוואי עם מקרים רבים של גניבת אלמוגים ממעמקי הים, והגיעו למסקנה שיש צורך ביחידה מיוחדת שתסייע לחקור ולהוכיח שאכן עבירות אלה בוצעו. בתחילת שנות ה-2000, העבריינים שפגעו בשוניות האלמוגים הצליחו לרוב לחמוק מעונש, מכיוון שלרשויות לא היה כוח אדם מתאים והיה חסר להן גם ידע בנושא. גם אם החוקרים בשטח אספו מידע, לא היו טכניקות מוכרות ורשמיות לאיסוף וניתוח הראיות, ולא היה סיכוי להרשיע בבית המשפט.

מדובר בבעיה עולמית של הרשויות המנסות לאכוף את חוקי איכות הסביבה. למרות כל המאמצים והכוונות הטובות, האנשים שפוגעים בשוניות ובאוצרות הטבע הימיים מצליחים להתחמק מעונש בקלות רבה. גם אם המקרים הגיעו לבית משפט, כמעט ולא היו הרשעות, משום שתהליך איסוף הראיות לא בוצע בטכניקות הפורנזיות הנכונות או בצורה מקצועית. בסופו של דבר, הוקמה יחידה פורנזית לחקירת פשעים בשונית האלמוגים בהוואי, וניתנו לה כמה חודשים להתארגן ולקבוע פרוטוקול.

ליחידה גויסו מדענים מתחום הביולוגיה הימית, שמכירים את העולם התת מימי, ויודעים לומר מתי נזק לשונית התרחש באופן טבעי ומתי נגרם על ידי בני אדם. אולם, היה ברור כי המדע כשלעצמו לא יספיק במקרה הזה, ויש צורך גם בבסיס משפטי, ובהבנה כיצד יש לאסוף ראיות על מנת שיוכלו לשמש בבית המשפט. לשם כך גויס מומחה בחקירות פשעים הקשורים לטבע ולאיכות הסביבה בשם קן גודארד. למרות ההתמחות שלו, גודארד לא הכיר את העולם התת מימי ולא ידע אפילו לצלול. עם כניסתו ליחידה החדשה, התברר שאיסוף ראיות מתחת למים היא עניין מורכב ובעייתי. פעולות פשוטות המתבצעות ביבשה, לא יכולות להתבצע במעמקי הים. למשל, החוקרים רוצים לרשום נתונים מזירת הפשע הימית כדי לתעד מה שהם רואים. במים אי אפשר להשתמש בעט, ומשתמשים בעיפרון על גבי לוח פלסטיק. אבל אי אפשר להגיש רישומים בעיפרון כראיה פורנזית או משפטית, משום שניתן למחוק את הכתוב ולזייף את המסמך בקלות. בנוסף, אחד הדברים הראשונים שעושים בזירת פשע הוא לגדר את האזור ולמנוע כניסה של אנשים או גורמים זרים. איך עושים זאת מתחת למים, כאשר שטח זירת הפשע הוא באורך קילומטר והוא גם תלת מימדי? ואיך בכלל מגדרים זירת פשע עם סרט מתחת למים? זה פשוט בלתי אפשרי.

היחידה החדשה היתה צריכה להמציא ולקבוע פרוטוקולים לחקירות פורנזיות תת ימיות, פשוט משום שלא היו כאלה בנמצא. בחלק מהמקרים, המצב היה פשוט מגוחך. למשל, בזירת פשע ביבשה, החוקרים יכולים להניח פתקים או תגיות ליד ממצאים שונים, אולם זרמי המים והתנועה הבלתי פוסקת בשונית לא מאפשרים הנחת חפצים קטנים באופן שלא יזוזו. במקום תגיות, החוקרים התת ימיים ניסו להשתמש בפקקי שעם קשורים לחוט, המחוברים לראיות הנמצאות במים. הפקקים צפים בעומקים שונים וכך יכולים החוקרים לראות ולצלם את הממצאים. אולם, לטבע היו רעיונות משלו: דגי לוקוס הגיעו למקום וחטפו את הפקקים – הפתעה שבוודאי לא היתה מתרחשת ביבשה.

ב-2008 פירסמה היחידה המיוחד בהוואי מדריך כתוב בן 290 עמודים, שכולל טכניקות ופרוטוקולים פורנזיים לחוקרים בשוניות אלמוגים, ומאז הדריכה אנשי מקצוע רבים בתחום החקירות התת ימיות. בין השאר, מלמדת היחידה את החוקרים כיצד להעלות גופה אל פני המים תוך שימור הראיות שמסביבה, איך לשמור על שרשרת הראיות, איך לאסוף ראיות מתחת למים ועוד. האתגרים שבחקירות פורנזיות מתחת למים רבים: הזמן קצר כי האוויר במיכלי הצלילה נגמר מהר, קשה לאסוף ראיות בלי לאסוף ליטרים של מי מלח, זירת הפשע עצמה עלולה להיות מסוכנת בשל תנאי הים המשתנים, הראות עלולה להיות גרועה ולהפריע לאיסוף הראיות ועוד. היחידה הכשירה אנשי מקצוע ב-40 מדינות שונות, ומסייעת במניעת דיג לא חוקי, גניבת ושבירת אלמוגים ועוזרת לאנשי חוק ומדענים לשמור על הסביבה הימית.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט