גורם עיקרי להרשעות שווא במשפטים: ניתוח שגוי של ממצאים פורנזיים

ממצאים פורנזיים הרשעה במשפט

אנשים לא מעטים בילו עשרות שנים בבית הסוהר על לא עוול בכפם – בגלל ניתוח שגוי של ממצאים פורנזיים. יותר מ-150 אסירים ואסירות בארה”ב שוחררו מהכלא ב-2018, משום שהרשעתם היתה שגויה.

ארגון National Registry of Exonerations פירסם דו”ח, לפיו אחד הגורמים העיקריים להרשעות שווא במשפטים פליליים, הינו ראיות פורנזיות מטעות, או ניתוח שגוי של ראיות אלה. בדו”ח ניתנו דוגמאות לשלושה מקרים מייצגים, בהם מומחים בתחום ניתוח שיער, סימני נשיכה והכפלת DNA השתמשו בטיעונים סטטיסטיים מוגזמים על מנת לתמוך בהנחות בלתי מדעיות.

השוואת שיער מיקרוסקופית

בשנת 2013, הכריז ה-FBI כי השוואת שערות מיקרוסקופית אינה תקפה מבחינה מדעית. למרות זאת, כמה שנים לאחר מכן, נאבק אדם בשם גלן פיין להוכיח כי אינו אשם בפשע שבו הורשע – התעללות מינית בילדה. שיער נאסף מהמורשע ומזירת הפשע. מומחה לממצאים פורנזיים העיד כי לשיער שנמצא בבית המורשע היו סיכויים של 1 ל-2,700 להתאים למישהו שלא היה הקורבן, וכי לשיער שנמצא על הילדה היו סיכויים של 1 ל-48 להתאים למישהו שלא היה פיין. כדי לחזק את טענות, המומחה הכפיל את המספרים וקיבל סיכוי של “1 ל-129 אלף”. ב-2017 הודה המומחה כי הטענה הסטטיסטית שלו לא היתה נכונה. בדיקה רפואית חדשה הצביעה על כך כי הילדה לא סבלה מהתעללות מינית, אלא מזיהום.

זיהוי סימני נשיכה

סימני נשיכה נחשבים היום אף יותר בעייתיים כממצאים פורנזיים לעומת זיהוי שיער. ב-1987, הורשע סטיבן צ’ייני ברצח כפול על בסיס סימני נשיכה שנמצאו על הגבר שנרצח. המומחה במשפט העיד כי “רק לאחד למיליון יש סימני נשיכה זהים לזה של המורשע”. על סמך עדות זו, נכלא צ’ייני לעשרות שנים. ב-2018 התקבל עירעורו, על בסיס העובדה שסימני נשיכה מוגדרים על ידי מומחים פורנזיים כבלתי מדעיים ולא מתאימים לשימוש כראיות בבית משפט.

הגדלת דגימת DNA

זיהוי DNA היא שיטה מקובלת ומדעית בתחום הפורנזי. עם זאת, עדות הכוללת סיכויים גנטיים יכולה להטעות את בית המשפט, כפי שמוכיח סיפורו של מאייר הרשקוביץ. ב-2013 הותקף גבר על ידי קבוצת אנשים. אחד התוקפים לקח את נעלו של המותקף והשליך אותה על גג סמוך. ה-DNA שהתקבל מהמגע עם הנעל היה מועט מדי, אולם החוקרים השתמשו בתוכנה שהיתה קיימת אז בשוק, שלכאורה הציגה יכולת להגדיל את דגימת ה-DNA. במשפט, העיד מומחה לממצאים פורנזיים, כי ההסתברות שה-DNA שנדגם מהנעל היה הדנ”א של הרשקוביץ היתה גדולה פי 133 מאשר האפשרות שהיא התקבלה מאדם אחר. הרשקוביץ הורשע, אולם שנתיים לאחר מכן, קבע בית המשפט כי השיטה להגדלת דגימת דנ”א אינה אמינה כפי שהוצגה – והחוקרים הפסיקו להשתמש בשיטה זו.

למאמר המלא

“Miriam Shellabear”by WorldSkills UK is licensed under CC BY 2.0

כתיבת תגובה

סגירת תפריט