צירוף המילים "בינה מלאכותית" נשמע בכל פינה בשנים האחרונות. חברות טכנולוגיות רבות מנסות לפתח אלגוריתמים של בינה מלאכותית, שיכולים, תיאורטית, להחליף בני אדם במגוון תפקידים, עבודות ומשימות.
כבר כעת, אלגוריתמים מהווים חלק משמעותי מחקירות פורנזיות – החוקרים משתמשים בהם כדי לנתח כמויות עצומות של מידע דיגיטלי הנוצר על ידי טלפונים סלולריים ומחשבים, למשל. כמו בהרבה תחומים אחרים, הביקוש עולה משמעותית על ההיצע – וקיים מחסור במומחים שיכולים למיין ולנתח את המידע הרב. נראה שבינה מלאכותית עשויה, במקרים מסוימים, לסייע באוטומציה של תהליכים מסוימים, לסמן מידע רלוונטי לחקירה כלשהי או לספק תובנות שלחוקרים אנושיים ייקח יותר זמן לגלות.
בינה מלאכותית היא פשוט עוד כלי בארגז הכלים הפורנזי, שעשויה לסייע למדענים ולרשויות החוק לעקוב אחר פושעים ולזהות תבניות התנהגותיות. למשל, ניתן להשתמש בבינה מלאכותית כדי לאתר אלמנטים מסוימים בתמונות וסרטונים, איתור תבניות החוזרות על עצמן בנתוני תקשורת ואפילו לצפות מתי עלול להתבצע פשע.
עם זאת, הטכנולוגיה עדיין לא בשלה וישנן שאלות של אמון והבנה. כאשר ראיות פורנזיות מוצגות בבית משפט, השופט, עורכי הדין וחבר המושבעים צריכים להבין את הקונספט של בינה מלאכותית, על מנת לקבל את העובדה שמחשב ואלגוריתם יכולים לנתח מידע ללא מגע יד אדם. כאמור, הבינה המלאכותית היא כלי, אולם היא אינה מהווה חוקר או מדען, ויש להכיר במגבלותיה.
—