איכון סלולרי של אזרחים בעידן הקורונה – מדוע זה כל כך מסוכן?

איכון סלולרי קורונה

בשל התפשטות נגיף הקורונה, קיבל השב”כ אישור מיוחד מממשלת ישראל לעקוב אחר אזרחים באמצעות איכון סלולרי. התקנות מתירות לשב”כ לבצע איכון לטלפונים ניידים של חולי קורונה ומי ששהו בסביבתם בשבועיים שקדמו לאבחון.

מהו איכון סלולרי?

לאיכון סלולרי רגיל יש שתי צורות עיקריות:

  1. כאשר אתם מבצעים שיחה בטלפון, ניתן לבצע איכון של השיחה על ידי האתרים שקלטו והעבירו אותה. המערכת הסלולרית יודעת למעשה איפה אתם נמצאים. ככל שיש יותר אתרים שקלטו את האות מהטלפון, כך האיכון מדויק יותר.
  2. Home Location Registration – באיכון סלולרי זה אין צורך בשיחות כדי לאתר את הטלפון. למעשה, הטלפון משדר אותות באופן קבוע בזמן שהוא פועל, כדי לדעת לאיזה אתר להעביר את השיחות הנכנסות והיוצאות. רמת הדיוק של צורה זו דומה לדיוק של השיטה מסעיף 1.

באמצעות GPS ניתן לבצע איכון מדויק יותר של הטלפון שלכם.

שיטה נוספת לאיתור המיקום באמצעות הסלולרי כוללת שילוב של אותות אלקטרומגנטיים. בשיטה זו ניתן לאתר את המשתמש בצורה מדויקת, עד לטווח של מטרים בודדים. בטלפונים חכמים ניתן גם להשתיל סוס טרויאני, המאפשר שליטה ומעקב אחרי הטלפון ומיקומו.

אבנר רוזנגרטן, מנהל המכון למדע פורנזי: “אנחנו נמצאים במצב שבו אנו חשופים לחלוטין בפני האח הגדול, וזה מצב לא בריא. למרות שיש הבטחות שהנתונים לא ידלפו, לא יועברו למשטרה ויימחקו בתום המשבר, חשוב לזכור שאנחנו עוסקים כאן בבני אדם שאחראים על הנתונים. כל בסיס נתונים תמיד דולף – זוהי עובדה”.

לדברי רוזנגרטן, השב”כ יוצר בסיס נתונים רגיש מאוד של אנשים ומקומות, ולא משנה איפה המידע הזה נמצא – הוא ידלוף.

מסדי נתונים רגישים כמו פנקס הבוחרים דלפו מאפליקציית אלקטור. נתונים של משרד הבריאות דלפו מהאפליקציה שעוסקת בקורונה. אלה הן רק דוגמאות מהזמן האחרון.

לפני למעלה מעשור, הורשע איתן פרחי, שכונה “אנס ה-DNA”, בעבירות אונס ומעשי סדום. ההרשעה התאפשרה בעקבות דליפת נתוני DNA שמסר לבקשת המשטרה במהלך חקירת רצח עורכת הדין ענת פלינר ברמת השרון. לאחר רצח פלינר, ב-2006, נמצאה התאמה בין ה-DNA שנתן פרחי לבקשת החוקרים בפרשת הרצח ובין דגימות זרע מזירות האונס והתקיפה שביצע. פרופיל הדגימות היה מוכר לראש מאגר ה-DNA במשטרה, והיא פתחה את תיק החקירה של רצח פלינר – ומצאה התאמה בין הדגימות שבדקה לבין ה-DNA של פרחי. במהלך המשפט טענו סנגוריו של פרחי נגד חוקיות המשפט. הם טענו כי דגימת ה-DNA שנתן נשמרה על ידי המשטרה באופן לא חוקי, למרות שנמסרה רק בנוגע לחקירת הרצח, וכי אסור היה למשטרה להשוות אותה לדגימות הזרע שנמצאו בזירות השונות. למרות זאת, השופטים קבעו כי “האינטרס הציבורי מכריע את הכף במקרה דנן” ולכן יש “לדחות את טענת הנאשם בסוגיית ההגנה מן הצדק”.

במקרה כזה יהיה מי שיטען כי מדובר באנס, ולכן מגיע לו. ניתן להתווכח רבות על צדק, משפט וחוק, אולם השורה התחתונה היא שמאגרי מידע אינם בטוחים, ויצירת מאגר מידע הכולל את מיקום האזרחים בזמן אמת מהווה סכנה משמעותית לפרטיות ולדמוקרטיה.

 

כתיבת תגובה

סגירת תפריט